במה היו אז שנות ה -60? ובכן מבחינת המוזיקה זו הייתה תקופת בנייה, שבנייתה על ההשפעה של הופעת הרוקנרול בשנות ה -50, שם אלביס פרסלי וצ'אק ברי הניחו תכנית פורצת דרך מינית ולקחו את ההצתה הזו למיליון אחרים רווחים. אמני שנות ה -60 מצאו את עצמם בעולם חדש ואמיץ ובעוד שהעשור התחיל מאוד עם סינגל 7 ″, זה נגמר באלבומים שהפכו לחשובים לא פחות, ויצרו גופי עבודה ולא תמונת מצב. אבל לא משנה מה הפורמט, כוחו של השיר היה המפתח. לא ניתן היה לדמיין את השירים שנכתבו בסוף שנות ה -60 בהתחלה ויש הרבה גורמים לכך, מתירנות מינית, תרופות פנאי משנות נפש ותנועה חברתית של תרבות נוער שרצתה להגדיר את עצמו לפי מה שלא היה, כלומר אנטי-ממסדי ופרו-חדשנות. אז אם נגדיר את שנות ה -60 כתקופת בנייה, בשביל מה היא הניחה את היסודות המוזיקליים? התשובה היא פחות או יותר כל סוג של מוזיקה שאתה אוהב ומוקיר היום, זה פופ, רוק, פולק, מטאל, סול, דאנס או פאנק. חשוב מכך, הוא קבע את התוכנית לאופן שבו נכתבו ובוצעו שירים. בעוד שהאתוס של מה שהלהקה יכולה לעמוד בו נוצר, המדיום של המסר שלהם היה בסופו של דבר בשירים שכתבו. כמה כללים בסיסיים, הנה עשרים שירים שהיו פורצי דרך, אך הוא מוגבל לשיר אחד לכל אמן ובכל מקרה, השיר הוא שהגדיר אותם. טימותי לירי אמר במפורסם 'תדליק, התכוונן ונשאר.' בעוד ששני החלקים הראשונים במשפטו בהחלט נכונים לגבי שנות ה 60 ', השירים כאן לא קשורים לנשירה, בדרכם שלהם כולם עזרו לעצב את המוסיקה של העשורים הבאים והעתידיים ובעוד 1,000 שנה שנות ה -60 ימשיכו להיות מכובדים כמו שעתו של שייקספיר בספרות כיום. אז קראו וזכרו, הפעילו והתכוונו, אך אל תנשרו.
1. מטוס ג'פרסון ???? ארנב לבן
גרייס סליק של מטוס ג'פרסון יצר שושלת מדהימה; אמנים מפאטי סמית ', פי ג'יי הארווי לפירנצה וולץ' הושפעו בוודאי מהסגנון שלה, מההתעמלות הקולית ומהטקסטים האוויריים שלה. לצד ג'ניס ג'ופלין, גרייס סליק נשאה את הדגל לחלוצות הנשים במוזיקת הרוק של שנות ה -60, מה שלא היה דבר של מה בכך בזירה שהייתה מאוד מגרש המשחקים של הבנים. אבל ג'פרסון איירליינס לא היה בשום אופן מופע של אישה אחת, והלהקה עשתה מוזיקה מוזרה להפליא שאפשר איכשהו לזמזם אליה. 'מישהו לאהוב' הפך לשיר המפורסם ביותר שלהם, אבל 'הארנב הלבן' היה יצירת המופת שלהם, התייחסות חתרנית וכלל לא עדינה להשפעות של תרופות הזיות שהיו מקור ההשראה עבור מוזיקאים רבים מאמצע שנות ה -60 המאוחרות. מה שהופך את 'ארנב לבן' לשיר כל כך חשוב הוא האופן בו הוא מצמיד שני אלמנטים מרכזיים שהגיעו, לסיכום, המוזיקה של שנות ה 60 עם סיום העשור ???? תמימות ואיום. התמימות מבוצעת בצורה נפלאה, תוך שימוש בסיפור ילדים כבסיס למילים, אולם, התפאורה המוזיקלית היא הכל חוץ מזה, זה יכול היה להיות מנגינת הנושא לסרט אימה האמר. התמימות והאיום הזה ממש התעוררו לחיים בפסטיבלים בסוף העשור, וג'פרסון איירליינס ניגן את 'ארנב לבן' בשניהם - וודסטוק עם שפע רחב העיניים והכיף מול החושך והטרגדיה של אלטמונט. אז הנה שיר שמספק תקציר של סוף שנות ה -60 כדי שתוכלו לנתח לפי ליבכם, או לחילופין, תוכלו פשוט להתרווח ולהאזין לקטע מוסיקה נפלא וליהנות.
2. The Monkees - Porpoise Song (נושא מראש)
https://www.youtube.com/watch?v=sezVApK9rTk
בימים שלפני אמריקן איידול ו- The X-Factor, The Monkees היו הלהקה 'המיוצרת' הראשונה, וכשהקריאה יצאה לחברים בקבוצה שיצטרכו לגור באותו בית, עשו תוכנית טלוויזיה מצליחה המבוססת על The שלושה סטוגים ומשחררים את התקליט המוזר, לא היה מחסור במוזיקאים אמינים שנבדקו. ה- Monkees היו להיט מיידי אבל איפה שהם באמת הטביעו חותם בשנות ה -60 היה כשהחליטו לעשות את שלהם. כשהם מתנתקים מתכנית הטלוויזיה שלהם, הם יצרו את הסרט 'ראש' שכותרתו באופן חתרני להפליא, ו'שיר הלוהט 'היה השיר המוביל ממנו. על פניו מדובר בעותק והדבקה של הביטלס של התקופה המאוחרת, תופים נינוחים משולשים עם שירה מכובדת מאוד, אבל מה שהפך את זה לנקודת ציון כזו בשנות השישים היה התאבדות מסחרית מוחלטת שבוצעה על ידי קבוצה מצליחה, מיוצרת, חושב מהם כדמות הראשית בתוכנית 'טרומן', כשהם מבינים שהם חיים את חייהם בטלוויזיה לטובת ההמונים. מכיוון שזו הייתה המציאות של The Monkees, הם הורכבו בדיוק באותו אופן שהיה One Direction, קבוצה של אנשים נאים למראה שנועדו לערעור רחב היקף ולהשתמש בביטלמניה. ובכן התוכנית עבדה היטב, וסיפקה כמה שירים מעולים בסרטים 'אני מאמין' ו'רכבת אחרונה לקלארקסוויל ', אבל' שיר הלוהטים 'גילם את הייחודיות של שנות ה -60, נמאס להם להיות בובות, והחליטו לעשות במה הם היו הכי טובים, גם אם זה אומר להיפרד מהמעריצים המתבגרים שלהם ומכירות התקליטים.
3. הרוזן חמש - תגובה פסיכוטית