קריסטין האנה היא מחברת רב המכר ועטורת הפרסים של יותר מ-20 סיפורים אהובים, כולל סנסציות בינלאומיות הזמיר , הגדול לבד ו ארבע הרוחות . והרומן החדש שלה הנשים , שיצא עכשיו, מספקת את אחד מהסיפורים החזקים ביותר שלה עד כה.
הסיפור מתרחש בתקופת וייטנאם, העוקב אחר סטודנטית לאחיות בת 20 פרנסס פרנקי מקגראת'. זה 1965 כשפרנקי שומעת ארבע מילים שמשנות את חייה: נשים יכולות להיות גיבורות. לאחר שאחיה פינלי יוצא לשרת, היא מצטרפת לחיל האחיות של הצבא והולכת בדרכו. גם אחרי היומיום הבוגדני של המלחמה, האתגר האמיתי שעומד בפני פרנקי הוא לחזור הביתה לאמריקה שהשתנתה. ולמרות הנשים הוא הרומן החדש ביותר של האנה, זה גם אחד הסיפורים העתיקים ביותר שלה... כי הרעיון מלווה אותה כבר יותר מ-20 שנה.
עולם האישה הדביקו קריסטין האנה לדון הנשים ומה היא מקווה שהקוראים ייקחו מהסיפור. היא גם שיתפה כיצד נקלעה להיות סופרת, מה שנתן לה השראה לכתוב ואת החלק האהוב עליה בתהליך הכתיבה. (רמז: מבחינה טכנית זה לא החלק הכתיבה!)
עורכת דין שהפכה לסופרת, הקריירה של האנה בתור מספר 1 ניו יורק טיימס מחברת רבי המכר לא הייתה בתוכניותיה המקוריות. אבל מיליוני קוראים ברחבי העולם אסירי תודה שהאנה מצאה את הכישרון שלה ליצור בצורה מופתית סיפורים יפים ועשירים רגשית על דמויות אמיצות.
הנה, חנה נותנת עולם האישה הצצה לתוך תהליך המחקר והכתיבה שלה, ההשראה ארוכת השנים מאחוריה הנשים ואיך, בסופו של דבר, זה סיפור על כוח ריפוי הנפש של ידידות נשית.
הוצאת סנט מרטין, 2024
עולם האישה: האם תמיד ידעת שאתה רוצה להיות סופר? מה - או מי - נתן לך השראה בהתחלה?
קריסטין האנה: לא הייתי מאלה שתמיד רצו להיות סופר. הייתי קורא ענק כמובן. הייתי הילד הזה בכל חופשה משפחתית שהאפם שלו היה בספר והמשפחה שלי הייתה כמו היי, תסתכל על הגרנד קניון משמאלך!
ואז, כשהייתי בלימודי משפטים אמא שלי הפסידה במאבקה בסרטן השד. יום אחד בבית החולים, התלוננתי על השיעורים שלי והיא פנתה אליי ואמרה, אל תדאג, אתה הולך להיות סופר בכל מקרה. זה היה הרגע המהמם ביותר כי ממש לא הראיתי בזה שום עניין - לא שיעורי כתיבת ספרות, לא כלום.
משם החלטנו להתחיל לכתוב רומן ביחד. החלטנו על רומן היסטורי כי זו הייתה התשוקה שלה. כל יום אחרי השיעורים, הייתי הולך לספרייה ולעמודי זירוקס ולדפי מידע מחקר. בערבים, היינו מבלים בדמיון את הספר הזה שיום אחד אכתוב. מהעלילה ועד הדמויות, באמת היה לנו כיף עם זה. את סצנת הפתיחה כתבתי יום לפני מותה. וכך היא לא זכתה לקרוא כלום, לצערי, אבל יצא לי ללחוש לה: התחלתי את הספר הזה שלנו.
WW : האם זו הייתה ההתחלה של הספר הראשון שלך?
חנה: ובכן, אחרי שאמא שלי נפטרה, פשוט שמתי הכל בקופסה ושמתי את זה בארון שלי והמשכתי בדרך שהייתי בה בחיים, שזה להיות עורך דין. וכך הפכתי לעורך דין - עברתי את הלשכה והתחלתי להתאמן.
אדון. אד את הסוס המדבר
כמה שנים לאחר מכן, הייתי בהריון עם הבן שלי והיה לי הריון קשה. הייתי מרותק למיטה משבוע 14 ואילך ולא היה מה לעשות. אז בעלי אמר: היי, מה עם הספר הזה שאתה ואמא שלך התכוונו לכתוב? זו הייתה ההתחלה של הכל. אז הוצאתי את הדפים מהארון וחשבתי, טוב, אני אכתוב ספר. כמה קשה זה יכול להיות? אין לי כלום מלבד זמן.
עדיין לא הייתה לי מיומנות אמיתית, אבל הייתה לי הרבה של זמן והייתי טוב בכתיבה ובביטוי עצמי. עד שהבן שלי נולד, רציתי להיות אמא בבית. אז חשבתי לעצמי, אוקיי, אני אנסה להיות סופר ואם אצליח לעשות את זה לפני שהוא עולה לכיתה א', אז אני אהיה סופר ואם לא, אחזור ואהיה עורך דין. מעולם לא מכרתי את הספר שעבדתי עליו עם אמא שלי, אבל אני עשה למכור את הספר הראשון שלי כשהבן שלי היה בן שנתיים ומאז אני עושה את זה.
WW: בשביל מה משך אותך לעידן וייטנאם הנשים ?
חנה: אני רוצה לכתוב את הספר הזה בערך 20 שנה! אני חושב שזה בגלל שהייתי ילדה צעירה במהלך מלחמת וייטנאם. הייתי בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים וצפיתי בזה מהצד. היינו דור מורחק ממנו.
בגדים שנלבשו בשנות ה -80
אבל אביה של אחת החברות הקרובות שלי שירת בווייטנאם. הוא הופל ונעדר בפעולה. אז הייתי בערך בן 10 כשקיבלתי את צמיד השבוי שלי - עליו אני מדבר בספר. הרעיון היה שלצמיד היה שם איש השירות ואתה עונד אותו עד שהוא חזר הביתה. לבשתי את הדבר הזה שנים על גבי שנים על גבי שנים והוא אף פעם לא חזר הביתה. למעשה, כשהאינטרנט קרה לראשונה, אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה לחפש אותו כדי לראות אם הוא חזר הביתה. השם שלו פשוט נצרב בזכרוני. וגם הפעם באמריקה נצרבה בזכרוני.
אני זוכר את ההפגנות, הצעדות, הכעס, הפילוג על המלחמה ואני זוכר איך התייחסו לווטרינרים בווייטנאם כשהם חזרו הביתה. זה השפיע עלי מאוד וזה תמיד היה משהו שרציתי לחזור ולבחון. אבל אף פעם לא ידעתי בדיוק איך לעשות את זה. זה היה סיפור כל כך גדול. במקור הגעתי לרעיון לפני 20 שנה על אחות, אבל זה היה יותר סיפור אהבה. זה היה רומן שונה מאוד. המשכתי לשים אותו בצד והנחתי אותו בצד וחזרתי אליו.
WW: 20 שנה זה הרבה זמן! מתי בעצם התחלת לכתוב את הסיפור?
חנה: בתחילת 2020, סיאטל נכנסה לנעילה והיינו במצוקה של COVID. נלכדתי בביתי על אי קטן שאין מה לעשות בו בנסיבות הטובות ביותר והייתי צריך רעיון חדש. בדיוק הגשתי את ארבע הרוחות וצפיתי בעובדי הבריאות שהיו בחזית המגיפה וראיתי כמה הם מותשים וכמה מתח ולחץ היו עליהם. הרגשתי שמגיע להם יותר כבוד ויותר תשומת לב.
אז הרעיון של אחיות בחזית וויאטנם התאחד. המדינה הייתה מחולקת שוב אז זה הרגיש מוכר. הכל הרגיש כמו עידן וייטנאם וחשבתי אוקיי, הגיע הזמן. זה הספר. סוף סוף אני מוכן לכתוב את זה. אני נרגש להאיר אור על האחיות בווייטנאם והווטרינרים בווייטנאם והשירות שלהם ולגרום למדינה לדבר על זה ולזכור להודות להם - זה משהו שאני שמח להיות חלק ממנו.
WW: הספרים שלך תמיד נחקרים היטב וזה ניכר ב הנשים . האם תוכל לשתף קצת על תהליך המחקר שלך?
חנה: חקרתי הכל. חקרתי את העידן, הפוליטיקה, הנוף, מה קורה, בחרתי את המקום שבו נמצאת התפאורה שלי. ברור שבחרתי בווייטנאם במהלך המלחמה, אבל זה רק חצי מהספר. אז הייתי צריך להבין איפה פרנקי היה בהתחלה ובסוף. ואז הלכלוך האמיתי של המחקר היו הזיכרונות האלה שנכתבו על ידי וטרינרים וייטנאמים, גברים ונקבות, אבל בעיקר זיכרונות האחיות. אלה שמצאתי מאירים במיוחד רשומים בחלק האחורי של הספר.
לאחר מחקר, התפקיד שלי הוא לקחת את כל המידע הזה, לסנתז אותו וליצור את העולם הזה עבור הקורא שמבוסס על עובדות, אבל נמצא גם בתחום הדמיון שלי. וזה היה גם החלק המהנה וגם המפחיד כי ברגע שסיימתי את הטיוטה הראשונה, הבנתי שלראשונה, אני כותב רומן היסטורי שבו הרבה מהקוראים שלי עברו אותו או מכירים מישהו שעשה זאת.
הנשים מאת קריסטין האנה במבצע היום! התמונה צולמה בניו יורק.דרך קריסטין האנה באינסטגרם
WW: דיברת עם ותיקים בתקופה הזו?
חנה: כן. הווטרינרים האלה היו כל כך חשובים לי. היה חשוב שאהיה כנה ואמיתי במידה שאוכל בגבולות הרומן, אז הלכתי לחפש אנשים שיוכלו להגיד לי איפה אני צודק ואיפה אני טועה. התמזל מזלי להתחבר לאישה בשם דיאן קרלסון אוונס, שכתבה ספר בשם ריפוי פצעים .
היא וטרינרית בווייטנאם והמייסדת של אנדרטת הנשים של וייטנאם - היא הייתה משאב שלא יסולא בפז והשראה אמיתית. היא עזרה לחבר אותי לטייס מסוק, אחות כירורגית, רופא ועוד כמה אנשים כדי לקרוא רגעים שונים בספר. אבל, במובן מסוים, דיאן הייתה הסנדקית של הספר הזה.
WW: האם יש לך שלב מועדף בכתיבת רומן?
חנה: אני חושב שכמעט כל הסופרים אוהבים מחקר. אתה בדיוק כמו, הו, אני קורא את כל הדברים המעניינים האלה ואני בטוח שייצא מזה ספר. אז זה מאוד נטול מתח ומהנה כי אנחנו קוראים ואנחנו אוהבים לקרוא.
מקורי הכל בקאסט המשפחתי
אז כן, אני אוהב את המחקר. קל מאוד להמשיך לחקור הרבה אחרי הרגע שבו אתה צריך להתחיל לכתוב. אבל מה שאני הכי אוהב זה עריכה. אני אוהב לסיים ספר, להגיע לסוף ואז לפרק אותו, לפרק אותו ולשאול את עצמי מה עובד ולדמיין אותו מחדש בצורה אחרת. אז זה התהליך האהוב עלי.
החלק הפחות אהוב עליי הוא להעלות רעיון ולמעשה להתכנס ולהיות כמו אוקיי, זֶה זה מה שאני הולך להשקיע בו שלוש שנים מחיי. זה החלק הכי קשה.
WW: האם יש לך טקסי כתיבה? נשמח להציץ לתהליך שלך!
חנה: אני למעשה כותב ביד ארוכת על פנקס משפטי צהוב. אני עושה את זה כי אני יכול לעשות את זה בכל מקום. אני יכול לכתוב על הסיפון האחורי, אני יכול לכתוב על החוף, אני יכול לכתוב בכל מקום - ויש גם משהו בחוסר מפתח מחיקה שנראה לי מאוד משחרר. זה פשוט זרם ישיר יותר מהרעיון לדף כשאני כותב ביד.
באשר לטקסים, אני אגיד שזה מאוד עבודה בשבילי. אני עובד שעות עבודה. אני מוצא שהשראה לא רק מכה - אתה צריך לחפש אותה. אז אם אתה מתיישב ליד המחשב או הפנקס המשפטי בשעה 8 בבוקר ואתה מחליט לכתוב, יש לך סיכוי גבוה יותר לקבל השראה. הפתגם הישן שאפשר לערוך דף כתוב, אבל לא דף ריק הוא כל כך חשוב. במהלך הימים הראשונים - במהלך חמשת הספרים הראשונים שלי - כתבתי בזמן תנומה. יש לי שעה וחצי ואז בום!
למדתי לכתוב לפי דרישה ולא היה לי כל כך הרבה זמן לחשוב מחדש ולערוך. אז ככל שהבן שלי גדל וככל שזמני מתרחב, התהליך שלי ישתנה. עכשיו יש לי את ההיפך. יש לי את כל הזמן שבעולם לכתוב אז אני צריך להיות מאוד ערני כדי להגן על זמן המשפחה, זמן החברות, זמן החופשה. אני לא רוצה לתת לעצמי לבזבז את כל הזמן שלי לכתוב רק כי יש לי את זה.
WW: בואו ניקח דקה להעריך את פרנקי! היא דמות כל כך מיוחדת. מאיפה שאבת את ההשראה בשבילה ?
חנה: אין ממש פרנקי בחיים האמיתיים, אבל הדמות של פרנקי מגיעה מ-5 או 6 אחיות שקראתי עליהן. היא מייצגת אותם בכל כך הרבה מובנים. רוב הנשים הגיעו ממשפחות פטריוטיות והיו ממש צעירות כשהן נסעו לשם - בדיוק כמו פרנקי. לרובם היה מעט מאוד הכשרה בסיעוד ולכן רק אני יצרתי את האחות שתספר את הסיפור בצורה הטובה ביותר ותייצג את השינוי שחל באמריקה במהלך אותה תקופה של 10 עד 15 שנים.
WW: מה אתה מקווה שהקוראים יקחו מהסיפור של פרנקי? והסיפור של החברים של פרנקי בארב ואתל?
חנה: בראש ובראשונה, אני אהבה פרנקי. מכל הדמויות שיצרתי היא פשוט חווה יותר צמיחה מכמעט כל אחד. המסע של פרנקי עוסק במציאת קולה בתקופה סוערת זו ובתחושת השלווה והביטחון שלה. היא בוחרת מי היא רוצה להיות וברגע שהיא מוצאת את הכוח הזה, אז היא מוצאת את הכוח הנוסף לצאת ולעזור לנשים אחרות שנמצאות באותו מסע של החלמה עצמית. אני אוהב את זה.
קָשׁוּר: 10 ספרי 'משפחה שנמצאה' שיחממו את לבך: מרומנטיקה לסיפורת היסטורית!
WW: על מה לדעתך המסר הנשים הוא?
חנה: אם יש מסר בספר, הוא דו צדדי: זה להיות נאמנה לעצמך וזה החשיבות של חברות. יש לך את פרנקי, ובארב ואתל - הם חברי הנפש ששומרים אחד על השני יום אחר יום. שלוש הנשים השונות מאוד האלה כנראה לא היו חברות אחרת ובכל זאת, במובן מסוים, הן סיפור האהבה הגדול של הרומן הזה.
לעוד ספרים מעולים וסיכום ספרים, בדוק את הסיפורים הבאים:
מחברת רבי המכר טסה ביילי מדברת על ספרה החדש 'Fangirl Down' + למה אנשים *באמת* קוראים רומנטיקה
ספרי מועדון הספרים הטובים ביותר: 10 מפנה דפים, מרומנסים למותחנים ועד לספרות היסטורית
הספרים הצפויים ביותר של 2024: מסיפורת היסטורית לרומנטיקה ומותחנים!