כשישבתי עם השחקנית ג'נט לי ב-1984 כדי לדבר עליה פסיכו , האוטוביוגרפיה שלה, באמת הייתה הוליווד , זה עתה פורסם. היא הרגישה קצת המומה מאחריות פרסום על זה (שהראיון הזה היה חלק ממנו) וממגוון דברים אחרים. אני קצת משתגע בניסיון ללהטט בהרגשה טובה, וכל זה, אמרה ג'נט, שהייתה בת 57 בזמן השיחה שלנו. פשוט יש יותר מדי מה לעשות. כשהזדקנתי…. ישן יותר , הצעתי כחלופה. ישן יותר , היא חייכה, חשבתי שהחיים הולכים להיות יושבים על כסא נוח, מפוצצים בונבונים, וזה פשוט לא עובד ככה. כולם אומרים, 'אתה יודע, ככל שאתה מתבגר, הדברים נעשים קלים יותר. אתה לא עושה כל כך הרבה.' משום מה, אני עושה יותר ממני אֵיִ פַּעַם עשה.
כולל, באותה תקופה, התאחדות עם דיק ואן דייק, בובי ריידל ואן-מרגרט כדי לבצע כמה נאמברים מהמחזמר הקלאסי שלהם מ-1963. ביי ביי ציפורי בקרן פרסי הקולנוע האמריקאית. החזרות, אמרה, הגיעו אליה, אבל היא הרגישה שזה דבר חשוב לעשות. אני אוהב את הפרויקט, התלהבה ג'נט. זה בשביל העסק. אתה עושה כל כך הרבה דברים עבור כל דבר אחר בעולם מלבד העסק שלך לפעמים. זה חשוב לי, כי העסק הזה היה נהדר עבורי ואני אוהב אותו.
זה משהו שצריך לציין לגבי ג'נט: היה ברור שהיא באמת אהבה את מה שהיא עשתה והעריכה את כל זה, כולל הצל הבלתי צפוי של אלפרד היצ'קוק פסיכו , שמעולם לא נעלם למרות העובדה שהסרט היה 24 שנים לפני השיחה הזו.
אם אפשר לזכור שחקן עבור תפקיד אחד, אז הם ברי מזל, היא הצהירה.
(קרדיט צילום: Getty Images)
נולדה כג'נט הלן מוריסון ב-6 ביולי 1927, במרסד, קליפורניה, היא השיגה חוזה MGM כשהייתה בת 18, ועשתה את הופעת הבכורה שלה ב-1947 הרומנטיקה של רוזי רידג' . כלולים סרטים נוספים מלאכים בשדה החוץ (1951), סקרמוש (1952), ספארי (1956), מגע של רוע (1958), המועמד המנצ'ורי (1962), הארפר (1977) ו טיילת (1979). בין הכל היא ערכה מגוון רחב של הופעות אורח בטלוויזיה. בחייה הפרטיים היא הייתה נשואה לשחקן טוני קרטיס מ-1951 עד 1962, שהיה השלישי מתוך ארבעה נישואים, וביחד נולדו להם בנות קלי לי קרטיס וג'יימי לי קרטיס. זה היה בשנת 1984 היא החלה את קריירת הכתיבה שלה באמת הייתה הוליווד , ואז כותב את ספר העיון פסיכו: מאחורי הקלעים של המותחן הקלאסי (1995), והרומנים בית הגורל (1996) ו מפעל החלומות (2002). אבל בין הכל, היה פסיכו .
בהתחשב במעמד הסרט נראה מוזר לומר זאת, אבל היזהרו מספוילרים! ג'נט מגלמת את מריון קריין, שכדי להיות יחד עם המאהב שלה, סם לומיס (ג'ון גאווין), גונבת 40,000 דולר מזומן ממעסיק הנדל'ן שלה (שנוגד את המוסר הבסיסי שהוא חלק מרכזי בחייה). בנסיעה לפגוש את סאם, מזג אוויר גרוע מאלץ אותה להיכנס למוטל בייטס. שם היא נתקלת במנהל נורמן בייטס (אנטוני פרקינס) - שאותו היא שומעת מנהל קרב מילולי אכזרי עם אמו בבית במעלה הגבעה מהמוטל - ומשהו בשיחה שלהם גורם לה לראות את השגיאה בדרכיה. נחושה לתקן את הדברים, היא אומרת לילה טוב, מתוך כוונה להתקלח, לישון קצת ולנסוע חזרה הביתה. למרבה הצער, היא אף פעם לא עוברת את השלב הראשון כאשר אישה מבוגרת לכאורה פורצת אותה למוות עם סכין מטבח בזמן שהיא מתקלחת, יוצרת את אחד הרגעים האיקוניים ביותר של הסרט ומציעה סצנת רצח שלא הייתה דומה לשום דבר שהוצג עד אז. זְמַן. משם, הסרט פונה שמאלה כשהוא הופך על חקירת היעלמותה של מריון והאמת על נורמן בייטס ואמו.
האם ג'ואנה גינס מתה
(קרדיט צילום: Getty Images)
למרות העובדה שמריון נעלמת כ-20 דקות לתוך הסרט, היה זה ההלם של מותה, לדברי ג'נט, שעורר הדים בקרב הצופים במשך כל השנים הללו. הנה אישה שהשלימה עם מה שעשתה, היא פירטה. מה שחשבתי עליו היה הבלתי נמנע של החזרה. היא הייתה קורבן של הזמן, המצב, התשוקה שלה ובכל זאת, המוסר שלה. זה באמת היה תפקיד מאוד לא שגרתי, אם חושבים על זה. היא התקלחה וזה היה כמו ניקוי. היא התכוונה לחזור ולהתמודד מול המוזיקה. והסוף הזה היה כל כך נגד מה שהקהל רצה או ציפה.
אנשים שאלו אותי מדוע היצ'קוק מעולם לא השתמש בי שוב, ודיברנו על זה, כי הוא השתמש בגרייס קלי ובטיפי הדרן מספר פעמים, המשיכה ג'נט. אבל היה רושם כה מובהק לגבי מריון שהוא אמר, 'כל התמונה של פסיכו , כולם המשיכו לחשוב שמריון הולכת לחזור. הם לא האמינו שהיא נעלמה.' הם המשיכו לחשוב, 'טוב, זו הייתה טעות, והיא באמת הולכת לחזור, והיא לא באמת נעלמה.' כי זה פשוט לא נעשה קודם. הוא אמר, 'הרעיון להשתמש בך שוב הוא פשוט שגוי.' צילמתי בעבר תמונות שבהן פג תוקפן, אבל זה היה משהו אחר לגמרי.
(קרדיט צילום: Getty Images)
השחקנית עצמה לא הזדעזעה מהשתלשלות העניינים של הדמות, לאחר שנשלחה הרומן של רוברט בלוך שעליו התבסס הסרט, כשהיצ'קוק מסביר שמריון תהיה קצת שונה בתסריט. ואז קראתי את התסריט. אם אתה חושב על זה, ואני לא מתכוון לזה בצורה אגואיסטית במונחים של ג'נט לי, אני מדבר על הדמות של מריון קריין, היא כל מה שאתה חושב עליו בתמונה. השליש הראשון - אולי אפילו לא שליש שלם - הסיפור שלה היה כמעט בפנטומימה, כי היו לה יחסים מועטים מאוד עם אף אחד אחר, מלבד המייסד עם ג'ון גאווין. ואז זה עם פרקינס, אבל אז זה נגמר. שאר התמונה הוקדשה למה שקרה למריון. כל מה שדיברת או חשבת על התמונה השלמה זה מריון, כי כולם חשבו כל הזמן שהם הולכים לראות אותה שוב. איך אפשר כֹּל אֶחָד להתווכח עם קטע כזה?
(קרדיט צילום: Universal Pictures)
ג'נט הייתה, היא מציעה, שמחה לגלות שמאסטר המתח האגדי כפי שכונה אלפרד היצ'קוק, בהחלט עמד במוניטין שלו במהלך הצילומים.
(קרדיט צילום: Universal Pictures)
צילמנו את התמונה הזו כל כך בקלות, כל כך מהר, בגלל ההכנה של מר היצ'קוק, היא אמרה. התכנון, הקונספט, הפרטים - הכל נעשה קודם לכן. זה אף פעם לא היה אקראי, 'טוב, בוא נראה מה נעשה עכשיו'. הוא נתן לי כבוד גדול, אבל זה היה צריך להיות במסגרת של שֶׁלוֹ קונספט, המצלמה שלו. הוא כבר ידע איך המצלמה יכולה לעשות את זה מרגש, איך המצלמה יכולה לגרום לזה לעבוד. אז כשחקנית, את עושה מה שאת צריכה לעשות ומביאה למריון את כל הדברים שאת רוצה להביא לה. זו הסיבה שהכנסתי את הפגיעות, התשוקה או מה שלא יהיה, כי היו לי מחשבות והוא אמר, 'בסדר, נהדר. רק אל תלך מעבר למה שאני רוצה.' אם לא הייתה לי מוטיבציה לעשות תנועה כשהמצלמה שלו הייתה צריכה לזוז, הייתי צריך ליצור או להמציא את המוטיבציה שלי. זו, בעיני, מחמאה כשחקנית.
(קרדיט צילום: Universal Pictures)
כל זה נפלא לשמוע, אבל אתה לא יכול לדבר עם ג'נט לי על פסיכו ולא להתייחס למקלחת בחדר, ולשמועות שאופפות אותו כבר עשרות שנים. לדוגמה, הוא צולם לכאורה עם כפיל גוף עירום.
בזמנו, פירטה ג'נט, עדיין היה 'קוד הייז', שהיה תוכנית צנזורה. לא היה אפשר להראות באמת מה יש לך. העובדה שהייתי בסצנת הפתיחה בחצי החלקה וחצי חזייה כמעט גרמה להם להשתגע. אז כשסיימתי את סצנת המקלחת, לבשתי עור מולס על החלקים החיוניים שלי. וכמה שאתה לַחשׁוֹב ראית משהו, אף פעם לא ראית כל דבר , כי לא יכולת להראות את זה אז. זה היה ממש בניגוד לחוק. עכשיו, אני אגיד לך מתי הם עשה השתמש בדגם עירום: כשנורמן נכנס לשירותים בסוף כל זה וגורר את הגוף החוצה עטוף בווילון המקלחת. זו הפעם היחידה שידעתי על דוגמנית עירומה. אבל, שוב, איתי אתה לא רואה כלום. טבור, ובגלל שהחיתוך היה כל כך מהיר ומלווה במוזיקה הזו, אתה, כמו, 'אלוהים אדירים, ראיתי אותה עירומה'.
צליל של בנות מוסיקה
יש גם צילום - שנראה שנמשך לנצח - שבו המצלמה נעולה על העין המתה של מריון, וג'נט איכשהו אף פעם לא ממצמצת. לא פעם אחת. היו שהציעו כי מדובר בתצלום סטילס שהושמו עליו זרזי מים.
(קרדיט צילום: Universal Pictures)
זה לֹא נכון, היא אומרת. כשלושה שבועות לפני שצילמנו אותו, מר היצ'קוק ואני הלכנו לאופטומטריסטים. הוא רצה שאכניס את העדשות האלה שיתנו לי מבט מפחיד. בזמנו - כזכור, אנחנו מדברים בסוף 1959/תחילת 1960 - לקח לי להרכיב את העדשות האלה שישה שבועות עד שהעיניים שלי יתרגלו אליהן. ואם אני לא , זה יכול היה לפגוע בעיניים שלי. מר היצ'קוק אמר, 'ובכן, אתה לא יכול לעשות את זה.' אמרתי, 'לא, אנחנו לא יכולים', והוא ענה, 'אתה פשוט תצטרך לעשות את זה לבד.' אז אני החזיק את המבט הזה. שֶׁלָה לֹא תמונה, לעזאזל! היא פרצה בחיוך. אני רָצוֹן לומר שזה לא היה קל.
(קרדיט צילום: Universal Pictures)
וגם לא התוצאות של פסיכו בשבילה. בתור התחלה, היא לא יכלה להסתכל שוב על מקלחות באותה צורה. הפסקתי להתקלח ואני רק מתרחצת, אמרה בלי הומור. וכשאני נמצא במקום שבו אני יכול רק להתרחץ, אני מוודא שהדלתות והחלונות של הבית נעולים. אני גם משאיר את דלת השירותים פתוחה ואת וילון המקלחת פתוח. אני תמיד פונה לדלת, מסתכל, לא משנה איפה ראש המקלחת.
בנוסף, במשך מספר שנים היא תקבל כמה מכתבים מוזרים, ולמען האמת, מפחידים מאנשים. היו אנשים שהפריעו להם ולקחו פסיכו כדרך לפרוק את השדים האומללים שלהם, היא נזכרה, ובאמת קיבלתי הרבה מכתבים שבהם הם אמרו לי שהם הולכים לעשות לי את אותו הדבר שנורמן בייטס עשה למריון קריין. אני לא מקבל עכשיו הרבה כמו שעשיתי בהתחלה, אבל אני חייב לומר שזה היה די רציני. ה-FBI היה צריך להיכנס. למרבה המזל שום דבר מעולם לא קרה.
(קרדיט צילום: Universal Pictures)
מטוס פרטי ארנולד שוורצנגר
ג'נט, שנפטרה ב-3 באוקטובר 2004 (כ-20 שנה לאחר ריאיון זה), מצאה את עצמה מועמדת לפרס האוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה כמריון. אי הזכייה לא אכזבה אותה כמו העובדה שהיצ'קוק לא זכה לבמאי הטוב ביותר.
(קרדיט צילום: Universal Pictures)
אנחנו מדברים על אדם שנתן כל כך הרבה לתעשייה שלנו, ולי באופן אישי, היא אמרה. הוא נתן לי את ההזדמנות להיות חלק ממשהו שהפך לקלאסיקה, וזה סיפק לי קבלה כשחקנית. אני מרגיש כבוד גדול שהייתי חלק מזה.
גם עם החשש מממטרים, מכתבי האיום והעובדה שהיה קשה לחשוב עליה ו לֹא יש תמונות של פסיכו עולה במחשבה? ג'נט לי לא היססה שנייה לפני שהשיבה, לא הייתי מפספס את זה לכלום.
עוד מ עולם האישה
מבט אחורה על כמה מהתפקידים והסרטים המפורסמים ביותר של קירק דאגלס
כמה מהתכונות הטובות ביותר (והמוזרות ביותר) של הסרט כפול מהנעורים שלנו
ימי ראשון שלי ביליתי בצ'אט עם השחקן ג'ונתן פריד ונזכר ב'צללים אפלים'