בקיץ 1975, לסתות - וסיפורו על כריש לבן גדול שהטיל אימה על קהילת קיץ - הפחיד חלק גדול מהאוכלוסייה מחוץ לאוקיאנוס. ומסיבה טובה: שם בים הפתוח, השחיינים הוזכרו שהסכנה עלולה להסתתר במעמקים. עם זאת בחשבון, אפשר לטעון את אותו במאי אלפרד היצ'קוק של פסיכו , ששוחרר 15 שנה קודם לכן, היה למעשה שווה יותר יעיל, כי זה הפחיד אנשים מחוץ ל מִקלַחַת . אחת מהן הייתה השחקנית ג'נט ליי המנוחה, שמריון קריין מצאה את עצמה דקורה למוות באחת במוטל בייטס.
'הפסקתי להתקלח ואני רק התרחץ, 'סיפרה אלינו כשקידמה את האוטוביוגרפיה שלה, באמת הייתה הוליווד. 'וכשאני איפה שאני יכול להתקלח רק, אני מוודא שדלתות וחלונות הבית נעולים. אני גם משאיר את דלת האמבטיה פתוחה ומתקלח עם הווילון פתוח. אני תמיד מול הדלת, לא משנה איפה ראש המקלחת נמצא. ” אישה חכמה.
קָשׁוּר: 10 דברים שמעולם לא ידעתם על 'פסיכו' של אלפרד היצ'קוק
איך טים מקגרו ירד במשקל
בתוך סצנת המקלחת 'פסיכו'
(IFC Midnight / באדיבות אוסף אוורט)
פסיכו , המבוסס על הרומן מאת רוברט בלוך וחוגג את גיל 60היום השנה, היה סרט אימה דוחף מעטפות שבימיו היה ממש מזעזע. בהתבסס באופן רופף על הרוצח הסדרתי האמיתי אד גיין, העלילה של הסרט מריון קריין גונבת 40,000 דולר מבוס המתווך שלה כדי שהיא תוכל להיות עם אהובה. כשנסעה אליו, סופת גשמים כבדה מכריחה אותה מהכביש ונכנסת לחניון המוטל בייטס, שם היא פוגשת את הבעלים נורמן בייטס (אנתוני פרקינס), שיש לו נטייה להתלבש ולדבר כמו אמו - שהרעילה - ובהנחה שפרסונה שלה הורגת אנשים, במקרה זה, מריון. המוות הזה נכנס לסרט כ -20 דקות בזמן שהאישה הייתה פגיעה במקלחת, מה שתפס את הקהל לגמרי לא ברור והסיט במידה רבה את מוקד הסיפור.
(אוסף אוורט)
ליי אהב את האירוניה שבמצב בכך שמריון אמנם גנבה את הכסף, אך בעקבות שיחה עם נורמן פרה-פסיכוטי היא התכוונה להחזיר אותו ולהסגיר את עצמה. 'הנה אישה שהשלמה עם מה שהיא עשיתי, 'אמרה. 'מה ששיחק במוחי היה הבלתי נמנע של התחדשות. היא התקלחה וזה היה כמו ניקוי. היא התכוונה לחזור ולהתמודד עם המוסיקה. ולקיים סיום כזה היה כל כך נגד מה שהקהל רצה או ציפה. '
(אוסף אוורט)
היא הייתה בסדר גמור רק בהיותה חלק מהסרט מכיוון שהשאלה מה קרה למריון קריין תחלחל לשאר חלקיו. היא תיארה את סיפורה של מריון כ'פנטומימה ', בשל העובדה שהיחסים היחידים שהיו לה היו עם החבר סם לומיס (ג'ון גאווין) והזמן הקצר שבילתה עם נורמן. ואז זה נגמר.
(אוסף אוורט)
'שאר התמונה,' הרהר לי, 'הוקדשה למה שקרה למריון. כל מה שדיברת עליו או חשבת על התמונה כולה היה מריון, כי כולם המשיכו לחשוב שהם הולכים לראות אותה שוב. איך אפשר כֹּל אֶחָד להתווכח עם סוג כזה? '
(אוסף אוורט)
למרות ש היצ'קוק הכוונה הייתה להעלות את איכות סרט האימה, רצף המקלחות למעשה הסתובב פסיכו לתוך יצירת אמנות, המוות הזה בתוך 45 שניות, שלא דומה לשום דבר שהקהל חווה בעבר. שבוע הושקע בצילומיו והיו למעלה מ -70 מערכי מצלמות. בראיון שהסביר אז, היצ'קוק הסביר כי נבנה פלג גוף עליון המיוצר במיוחד אשר ישפריץ את 'הדם' שהיה אמור להפיץ מהסכין, אך בסופו של דבר הוא החליט שלא להשתמש בו, וללכת עם דוגמנית עירומה במקום זאת, שתפס את מקומו של ליי בעת הצורך. רק הידיים, הכתפיים והראש של ליי הוצגו, שאר התמונות היו של הסטנד-אין. הסכין שהוטלה עליה מעולם לא נגעה בגוף, אבל בעריכה המהירה של המונטאז 'זה נראה כמו שזה נראה.
סימן היכר מחוץ לעסק
(אוסף אוורט)
בגלל הצנזורה של אז, לא הייתה שום דרך שהם יכלו לגלות עירום, אם כי רבים ישבעו שיש. צחקה השחקנית, 'כשסצנת המקלחת הסתיימה, לבשתי עור עור על החלקים החיוניים שלי. וככל שאתה חושב שראית משהו, מעולם לא ראית כל דבר , כי לא יכולת להראות את זה אז. זה ממש מנוגד לחוק. עכשיו כשהם עשה השתמש במודל עירום היה כשנורמן נכנס לשירותים בסוף כל זה וגורר את הגופה עטופה בווילון המקלחת. זו הפעם היחידה שידעתי על דוגמנית בעירום. אבל, שוב, איתי אתה לא רואה כלום. כפתור בטן ומכיוון שהקיצוץ היה מהיר כל כך ומלווה במוזיקה, אתה, כמו, 'אלוהים, ראיתי אותה עירומה'. '
(תמונות אוניברסליות)
העריכה של ג'ורג 'טומאסיני והמוזיקה של ברנרד הרמן פועלים יחד על מנת להפוך את רצח המקלחת לאחד היעילים ביותר שנלכדו בסרט, ובכל זאת אחריו רגע מצמרר כמעט, המושמע ללא מוזיקה כלשהי: המצלמה ננעלת לעינו המתה של מריון קריין, ששוכבת על רצפת המקלחת, על זריקה שנראית כאילו נמשכת לנצח - וליי אף פעם לא מהבהב. יש שהציעו שזה בעצם תצלום סטילס עם טיפות מים זרועות עליו, שאם היית חכם, זה לא היה משהו שהיית מציע לשחקנית. בטיפשות, עשינו זאת.
(אוסף אוורט)
'זה לֹא נכון, 'הצהירה בלי להסס. 'כשלושה שבועות לפני שצילמנו אותו, מר היצ'קוק ואני נסענו לאופטומטריסטים. הוא רצה שאכניס את העדשות האלה שיעניקו לי מראה מפחיד. באותה תקופה - זכרו, אנחנו מדברים בסוף 1959 / תחילת 1960 - לי להרכיב את העדשות האלה היה לוקח שישה שבועות עד שעיניי התרגלו אליהן.
(תמונות אוניברסליות)
'ואם אני לא ', המשיכה,' זה יכול היה לפגוע בעיניי. מר היצ'קוק אמר, 'טוב, אתה לא יכול לעשות את זה.' אמרתי, 'לא, אנחנו לא יכולים' והוא ענה, 'אתה פשוט תצטרך לעשות זאת לבד.' אז אני החזיק את המבט הזה. שֶׁלָה לֹא צילום!'
היא פרצה לחיוך. 'אני רָצוֹן תגיד שזה לא היה קל. '
הוא יין החווה של בון
לחץ למאמר הבא